החלטה בתיק בש"א 4472/05

1.                  ביום 09.12.05 העביר פקיד ההסדר "תביעה סותרת" לבית המשפט לגבי חלקה 1 בגוש רישום 400273. על פי האמור בנספח לתביעה טוענים שני הצדדים לבעלות בשטח, נשוא המחלוקת.

2.                  המבקש הגיש בקשה "לקביעת בעלי דין" לפיה מתבקש בית המשפט לקבוע כי המשיבה - מדינת ישראל תוגדר כ"תובעת" בהליך והמבקש - סלימאן צביח ג'מעה, יוגדר כ"נתבע" בהליך וכפועל יוצא יקבע, כי המשיבה תחל בהבאת הראיות.

3.                  לדברי המבקש הוא וגם אביו לפניו השתמשו ועיבדו את המקרקעין במשך "דורי דורות" וזאת לצורך גידול חיטה, שעורה ומרעה כמו כן טוען כי הוא ובני משפחתו מתגוררים על המקרקעין. בשל כך ומכוח תקנה 16 לתקנות הסדר זכויות במקרקעין (הליכי הסדר וסדרי דין), התשל"ג-1972 (להלן: "התקנות") מבקש המבקש להרשם כ"נתבע" בהליך.

4.                  המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה, כי היא זו אשר מחזיקה במקרקעין. המשיבה סומכת דבריה על מס' רב של פסקי דין המפורטים בתגובתה לבקשה ולטענתה "חזקה" במקרקעין מאופיינת ב"חזקה רצופה וכוללת של השטח ומעל 50% משטח החלקה"  עיבוד עונתי של המקרקעין בשטח שהוא פחות מ 50% אינו מעיד על החזקה. עוד מוסיפה המשיבה, כי השטח המדובר ברובו "שטח פתוח, טרשי, הררי" שאינו בחזקת המבקש ואינו מעובד. המשיבה מבצעת פיקוח על השטח. החלקה מצויה בתחום שטח אימונים של צה"ל וכ 15% מהשטח ניתנה הרשאה לכריית מחצבים לחברת מ.פ. מחצבים בע"מ. כמו כן קיים לטובתה של המשיבה רישום ראשון של חלק הארי מן החלקה על שמה של המשיבה - כאמור בנסחי הטאבו שצורפו ל"תזכיר תביעה" שהוגש על ידה.

לדברי המשיבה החלק המשמש את המבקש עומד על 50 מ"ר ובחלקים פזורים מנסה המבקש לעבד את האדמה , אך סך השטח אינו עולה על 10%. מכאן מבקשת המשיבה להסיק כי המבקש אינו המחזיק במקרקעין ועל כן יש להגדירו כ"תובע" בהליך.

לשאלה על מי יוטל להביא את הראיות ראשון משיבה המשיבה, כי אף אם המשיבה איננה המחזיקה במקרקעין יש לקבוע כי הראיות יוגשו על ידה לאחר הגשתן על ידי המבקש, שכן מקום בו לא הוכחה זכותו של אחר מוקנית למדינה "זכות במקרקעין" ובשל כך יעילות הדיון והחיסכון בזמן שיפוטי מצדיק כי המדינה תביא ראיותיה לאחר ראיות המבקש, שכן אם יכשל בראיותיו לא יהי צורך למדינה להביא ראיותיה וזכויותיה במקרקעין יקבעו לאלתר. לדבריה מעמדה המיוחד של המשיבה בסוגיית הסדר הקרקעות מעביר את נטל השכנוע וההוכחה על המבקש ועל כן יש בהתאמה להטיל עליו את נטל הבאת הראיות.

5.                  המבקש בתגובה לדברי המשיבה טוען, כי המשיבה לא הוכיחה דבריה בראיות וכי זהו אינו השלב בו על בית המשפט להכריע מיהו המחזיק במקרקעין לשם קביעת הזכויות אלא לשם סדרי הדין על פי האמור בתקנות, אשר אינן מקנות למדינה כל עדיפות בהגדרתה.

6.                  תקנה 16 לתקנות קובעת, כי

"מי שאינו המחזיק במקרקעין יהיה התובע, והמחזיק יהיה הנתבע; לא היה אדם מחזיק במקרקעין, או היה ספק מי הוא המחזיק בהם, יחליט בית-המשפט מי מבין בעלי התביעות יהיה תובע ומי הנתבע".

מן האמור בתקנה עולה, כי הגדרתן של הצדדים נקבעת בראשונה על ידי "המחזיק" או כאמור מי "שאינו מחזיק" במקרקעין. במקרה שבפנינו חלוקים הדעות בסוגיה מיהו המחזיק וכיצד יש להגדיר את המחזיק כאשר מדובר בהסדר קרקעות על פי פקודת הסדר הקרקעות. היות ועסקינן בטענה מקדמית, שאין זה המקום להכריע בשאלת החזקה בקרקע, שכן ייתכן ודיון זה ייתר או יפגע בדיון בתיק העיקרי, אינני מוצא לנכון להכריע בסוגיה מי מבין הצדדים הוא המחזיק בקרקע. ייתרה מזאת עולה מן הבקשה ומהתגובה לה כי שני הצדדים מחזיקים, לכאורה, בחלקים שונים בקרקע.

לאור האמור אני קובע, כי בשל הספק הקיים לגבי שאלת ה"מחזיק" במקרקעין, המבקש יוגדר בהליך כ"תובע" והמשיבה - המדינה, תוגדר בהליך כ"נתבעת".

אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה לגבי המחזיק במקרקעין ו/או הבעלים, אלא קביעת כותרות פורמאליות לקביעת סדרי הדין.

תקנה 25 לתקנות קובעת, כי -

"בית המשפט יבחן תחילה את ראיותיו של התובע וישמע את עדיו ואחר-כך יבחן את ראיותיו של הנתבע וישמע את עדיו; אולם רשאי בית-המשפט לבחון ראיות ולשמוע עדים גם אחר הבחינה והשמיעה כאמור, אם נראה לו כי מן הצדק לעשות כן, ומטעמים שיירשמו".

                  אשר על כן גם סדר הבאת הראיות יהיה בהתאם. התובע יחל בהבאת ראיותיו ולאחר מכן יובאו ראיות הנתבעת ובאם יהיה צורך בכך ישקול בית המשפט הבאת ראיות נוספות כאמור.

ניתנה היום יח' בחשון, תשס"ו (20 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.